<h1>ספר החינוך מצוה תק"ו</h1>
<h2>דף יז.</h2>
שנצטוו ישראל לתת הזרוע והלחיים והקיבה מכל בהמה טהורה שנזבח לכהן, ועל זה נאמר [דברים י"ח] וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה. כבר אמרו זכרונם לברכה [קל"ד ע"ב] בטעם מצוה זו כי בזכות פנחס אביהם שקנא לאלהיו על דבר כזבי ומסר נפשו להרוג נשיא שבט מישראל על קדושת השם זכו בניו הכהנים לעולם במתנה זו מאת האל, הזרוע כנגד ויקח רומח [במדבר כ"ה], הלחיים בזכות שנתפלל על צערן של ישראל כמו שכתוב ויעמוד פנחס ויפלל, והקיבה כנגד והאשה אל קבתה. ולמדנו מזה שהמקדש שם שמים בגלוי זוכה לו ולדורותיו בעולם הזה מלבד זכותו קיימת לנפשו לעולם הבא. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [שם] אי זהו זרוע זה זרוע ימין מפרק הארכובה עד של יד שהן שני איברים זה מעורה בזה, והלחיים מן הפרק של לחי עד הפרק של גרגרת שהיא טבעת גדולה עם הלשון שביניהם, והקיבה נותנין אותה לכהן עם חלב שבה, וכבר נהגו הכהנים להניח חלב הקיבה לבעלים, וכן מה שאמרו [קל"ב ע"א] שאין חיוב המתנות אלא בבהמה טהורה ולא בחיה שנאמר אם שור אם שה, ובכלל השה ומינו התיש. ועוד דרשו זכרונם לברכה [שם] אם שור לרבות הכוי, ואפילו למאן דאמר בריה בפני עצמה היא. אם שה לרבות הכלאים כגון ולד הבא מעז וכבש, ואם בא מצבי ותישה חייב בחצי מתנות לבד משום דכתיב אם שה ודרשו זכרונם לברכה אפילו מקצת שה, אבל תישה בא על הצביה אין הולד חייב במתנות כלל משום דמספקא להו לרבנן אי חוששין לזרע האב אי לא, וכיון שכן יש לו לישראל לומר לכהן הבא ראייה דחוששין לזרע האב ואתן לך חצי המתנות ואינו יכול, ולפיכך יש לי לכתוב דבתיש הבא על הצביה אין בה חיוב מתנות כלל. כבר כתבי דעת רבנו אלפסי זכרונו לברכה ומפרשים אחרים בענין חשש זרע האב בסדר קדושים תהיו לאו כ"ה בסימן רמ"ט. וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [שם קל"ב ע"ב] שמותר לאכול מן הבהמה עד שלא הורמו ממנה המתנות, שאין הלכה כרבי יוחנן שאמר שהאוכל ממנה קודם שהורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים כי מופרשות ומיוחדות הן במקום אחד, ומפני כן אינן טובלות. ויתר פרטיה במסכת חולין בפרק הזרוע המיוחד בדיני מצוה זו. ונוהגת מצוה זו בבהמות של חולין אבל לא בשל מוקדשין ובזכרים ונקבות ישראלים אבל לא בכהנים משום דכתיב בהו משפט הכהנים מאת העם, מכלל שאינן בכהנים, ועוד דכהנים לא איקרו עם, וכמו שכתוב ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, והלויים יש בהם בענין זה דין מיוחד שאין הכהנים נוטלים מהם המתנות לפי שנסתפק לרבותינו אם נקראו עם אם לא, ולפיכך אין כח בידם ליטול מהם מספק ואם נטלו לא יחזירו ולענין אם נוהגות עכשיו בזמן הזה אם לא כבר חלקו על זה הרבה מגדולי המפרשים והעולה מן השמועה בפרק הזרוע עם הפירוש הטוב, שנוהגות הן היום, וכן דעת רבנו אלפסי זכרונו לברכה והרב רבנו משה בן נחמן זכרונו לברכה, אבל עכשיו אין בנו כח על הטבחים להכריחם ליתנם, וקויי יי' יחליפו כח. ושם בפרק הזרוע [קל"א ע"ב] אמרו זכרונם לברכה שנותנין המתנות לכהנות כמו לכהנים ואפילו הן נשואות לישראל, וכן איתמר התם כי אתא עולא אמר הבו מתנתא לכהנתא, אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת, ושם נאמר עוד רב כהנא אכיל בשביל אשתו, וכן רב פפא ורב יימר ורב אידי. וישראל העובר על זה ושחט בהמתו ולא נתן המתנות לכהן או לכהנת בטל עשה זה, ואמרו זכרונם לברכה [קל"ד ע"ב] שאם אין עמו כהן או כהנת מעלה המתנות בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן שאין בהן קדושה, ואחר כך נותן הדמים לכל כהן שירצה.
